האתגרים של המאה ה־21 מחייבים אחדות. ההתחממות הגלובלית, זיהום מקורות המים והאוויר, מגפות שאינן מכירות בגבולות, אינם בעיה "שלהם" או "שלנו" אלא של המין האנושי כולו. אחדות כזאת היא הבסיס לתורתו של אבן ערבי, השייח' הסופי בן המאה ה־13. חתירה מעבר לקליפות החיצוניות של "יהודי", "מוסלמי", "נוצרי", "ערבי", "ישראלי", "דתי", "חילוני", תגלה מהות לא נודעת, שאין לה צבע, מין או דת.

אבן ערבי כותב: "לבי נעשה מסוגל לכל צורה. הוא כר מרעה לאיילות. מנזר לנזירים נוצרים. מקדש לאלילים. הכעבה של עולי הרגל. לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בקקבות דת האהבה. לאן שגמל האהבה יישאני - זאת דתי וזאת אמונתי". במאה ה־13 הוא הושלך לבית הסוהר במצרים בעוון כפירה באיסלם. למאה ה־21 הוא מציע אפשרות רעננה להתמודד עם הניגודים שאינם ניתנים לגישור. הרפואה האמיתית אינה לתקן את השבר, אלא לבוא אל המקור הנמצא מקבר לניגודים. הוא כותב: "האמת מגלה את עצמה רק לאחד שכל עקבותיו נמחו ואפילו שמו אבד לו..."

"מלאכים אינם חולמים" הוא ספר העומד במבחן הזמן.