שכונת היהודים בצנעא, "קאע אליהוד", הייתה חלק בלתי נפרד מעיר הבירה של תימן העות'מאנית והאִמאמית. במרחביה השונים – השכונה, השוק, בית המשפט וארמון המלוכה – ניהלו יהודים ומוסלמים יחסי קִרבה, אך גם שרטטו קווי גבול ביניהם.
הצנעאנים: יהודים בתימן המוסלמית הוא מונוגרפיה היסטורית העוסקת במעורבותם של יהודי צנעא – הבולטת בקהילות תימן – במרחב הציבורי של העיר במאה השנים האחרונות לקיומה של הקהילה, למן הכיבוש העות'מאני בשנת 1872 ועד עליית יהודי צנעא לישראל בשנת 1950. הספר מתאר את דמותה של קהילה יהודית עירונית במרחב מוסלמי ודן בהרחבה בהשפעות השונות של המגורים בעיר על יהודי צנעא: הדימוי העצמי, שפת הגוף, המרחב של בני הקהילה, עיצוב הזיכרון ההיסטורי והתודעה של הקהילה כולה.
