להשאיר מאחור את האישה שאהבתי היה הדבר הקשה ביותר שנאלצתי לעשות אי־פעם. גייסתי כוחות שלא ידעתי שיש לי, כדי להשלים עם העובדה שהיא בנתה לה חיים עם אחי אחרי שעברתי לעולם הבא. ג'ורג' ושרלוט היו עדיין בחיים, אבל אני לא. ביחד, הם התקדמו בחייהם למרות הקשיים, וקיבלתי את זה כי ידעתי שיום אחד שרלוט ואני נתאחד שוב.

יום אחד היא תהיה שלי.

הייתי צריך רק לחכות.

הזמן מתנהג אחרת בעולם הבא. בהיעדר חיבור לאנשים החיים הוא לא ממש מאט, אלא עוצר לגמרי. אין דאגות לגבי מה שיקרה, יש רק מה שעכשיו. לא ידעתי אם עברו ארבעה ימים או חמישים שנה כשמצאתי את שרלוט ליד העץ שלנו בפינה שלי בצד השני, אבל ידעתי שהיא כאן ושלעולם לא אתן לה לעזוב אותי שוב. סוף־סוף זכיתי לגמול על החיים שחייתי.

אבל כעבור זמן קצר גיליתי שלגורל היו תוכניות אחרות, ושכל מה שחשבתי על עצמי עומד שוב במבחן. אבל הפעם, לא הייתי בטוח שאוכל להחזיק מעמד.

הפעם, לא הייתי בטוח שאוכל להיות אדם טוב.

-- מהכריכה האחורית