נדרשו לי שנים להתגבר על הבגידה של הארוס שלי.

בדיוק כשחשבתי שמזלי עם גברים השתנה סוף־סוף, צפיתי בארוס החדש שלי שוכב עם השושבינה הראשית.

סיימתי עם גברים לחלוטין. 

אני בוגרת מספיק כדי לדעת טוב יותר ולא לאפשר לזה לקרות לי פעם נוספת. 

אמון הוא משהו שאני לא יכולה לתת... באף אחד. לפחות, לא שוב.

חוץ מזה, גם אם הייתי רוצה להעניק למישהו את כולי, לא נותר בי משהו לתת.               

ועכשיו, אם ווקר יכול היה להיות רק קצת פחות חתיך, ומערכת היחסים עם האחיין שלו הייתה קצת פחות מושלמת, והגוף שלו... ובכן, בלי להגזים, הגוף שלו הוא פשוט מתנה למין הנשי.

ברגע שעיניי נחו על אלי, ידעתי שהיא תהיה מלאה בחוצפה וזעם.

בעצם, למה שהיא לא תהיה? לפני שעות ספורות היא תפסה את הארוס שלה עם השושבינה הראשית, והשניים לא בדיוק דיברו על סידורי הפרחים.

אני לא יכול להימנע מללחוץ על הנקודות הרגישות שלה. היא סקסית בטירוף כשהיא זועמת, או מבשלת ארוחת ערב עם מיס פולי, או... טוב, כל הזמן, למען האמת. 

יכול להיות שהעסקתה במרפאת החיות שלי היא לא הצעד החכם ביותר שעשיתי בהתחשב בכך שאני לא יכול למנוע מגופי להשתוקק אליה.

היא אמרה שהיא סיימה עם גברים לנצח, שהיא שבורה. ובכל זאת, אני לא יכול לאבד את התקווה שהיא תבין – 

היא כל מה שאני צריך.