הייתי הגבר שרצח את אביה.
הצל הנוכח שהתבונן בה בשנתה.
המאהב שהעדיף אותה כנועה בסמטאות מלוכלכות על פני סדינים נקיים.

עשיתי הכול כדי לשמור מרחק, פעם אחר פעם נאלצתי להזכיר לעצמי שאסור שתהיה משמעות למעשים שלנו, כי יום אחד היא תגלה שאני הנבל שחירב את חייה.

אתם בוודאות תשפטו אותי.
תשנאו אותי ותאמרו שאני טועה.
תסרבו להאמין שהיא זקוקה לאפלה שלי.

ניסיתי לכבוש אותה ואת ליבה חרף פעמוני החתונה שצלצלו עבור גבר אחר, כי ידעתי שרק אני מסוגל לראות שהיא טובעת בים של בינוניות והתפשרות.

הייתה לו הזדמנות להסב לה אושר.
הוא נכשל.
הוא לא קלט שהיא גוססת מבפנים, מפני שהוא לא היה יכול להכיר אותה.
לא כפי שאני הכרתי אותה.

רציתי אותה שלי. כך היה מאז ומתמיד. ואף על פי שהייתי הדבר הכי גרוע בשבילה, הייתי גם האדם היחיד שיכול להעניק לה גאולה.

השומר שלה.
הגבר היחיד שיכול להחזיר אותה לחיים.