פלוטרכוס היה סופר פורה ואהוד מאוד וזכה לקהל קוראים גדול במהלך הדורות. מכלל יצירותיו נשאו חן בעיקר הביוגרפיות הכפולות של אישים יוונים ורומים, שעוררו סופרים ואמנים דגולים ליצור יצירות משלהם. בביוגרפיות הכפולות פלוטרכוס בוחן חיי איש יוון לצד חיי איש רומא ומשווה ביניהם, וכדבריו: 'כיצד טבעם ומזגם דומים'. ההשוואה היא הרעיון המרכזי של היצירה. דמות אחת זורה אור על האחרת במובלע, עד להשוואה המפורשת בסיום...פלוטרכוס מעיד על עצמו שאינו היסטוריון: 'אינני כותב היסטוריות אלא ביוגרפיות', וכי הוא מבקש קודם לכול לתאר אופי ומידות. הוא פוסח אפוא על מעשים, גם גדולים וחשובים, אם אינם תורמים להבנת האופי ולגילוי הנפש. ערכן של הביוגרפיות שכתב רב דווקא בזכות מה שפסחו עליו ההיסטוריונים. לא המעשים הם המרכז אלא הסגולות האישיות, כי מעשים הם המחשה של אופי: מי האדם המתואר, מה סגולותיו ומה חסרונותיו, מה ראוי לשבח ומה לגנות. 

אלכסנדר מוקדון ויוליוס קיסר הם שני מצביאים מצליחים, מנצחים וכובשים, האחד מלך בן מלך, האחר מבקש לעצמו מלוכה, האחד הקים אימפריה קצרת ימים שהתפרקה במותו, האחר- ארוכה ויציבה. פלוטרכוס בחר להבליט את המאפיין מצביאים - מלחמה, אומץ לב והצטיינות בקרב, אך גם להצביע על הדרכים השונות לעלייה לשלטון ולניהול מסעות מלחמה, ועל השוני במדיניות השליטה וההישרדות בממלכה וברפובליקה. בסוף ימיו רצח אלכסנדר אפילו את ידידיו, קיסר חנן את אויביו.