שירת הפלאות

לֹא חָלַמְתִּי. הֶעָלִים וְהָעֵצִים הֵחֵלּוּ לָשִׁיר,
זִמְּרוּ זֶמֶר לְיַד חַלּוֹנִי. הַגְּזָעִים שׁוֹרְרוּ,
וְאֶת מִי שׁוֹרְרוּ אִם לֹא אוֹתִי,
כִּי הָיִיתִי בְּכָל עָנָף, בְּכָל גִּבְעוֹל, בְּכָל עָלֶה,
וְהַפְּרָחִים הִרְקִיעוֹ לַגְּבָהִים אֵיזוֹ מַנְגִּינַת פֶּלֶא.
נִפְתַּח מַשֶּׁהוּ בַּמְּרוֹמִים, וַעֲדַיִן הַמְרוֹמִים הָיִינוּ אֲנַחְנוּ.
נִשְׂגַּבְנוּ מְאֹד בַּלַּיְלָה הַהוּא שֶׁשּׁוֹרֵר אֶת לִבֵּנוּ הַצָּמֵא.

תְּעוּזָה

פָּרַחְתִּי בַּחֹשֶׁךְ. לֹא הָיָה אוֹר,
לְמַעֵט גַּחְלִילִית קְטַנָּה שֶׁזָּרְתָה
זַרְזִיף אוֹר דַּק עַל פָּנַי. אַךְ זֶה הִסְפִּיק לִי כְּדֵי לִפְרֹחַ.

פְּרִיחָה בַּחֹשֶׁךְ הִיא נִצָּחוֹן.