בוא לאהוב

בּוֹא לֶאֱהֹב.
לֹא כְּדֵי לְרַצּוֹת,
לֹא כְּדֵי לְפַצּוֹת,
לֹא כְּדֵי לְהַשְׁלִים,
לֹא מִתּוֹךְ תְּחוּשַׁת חוֹבָה.
בּוֹא כַּאֲשֶׁר הַיָּדַיִם רוֹעֲדוֹת,
הַלֵּב מְפַרְפֵּר, הַבֶּטֶן גּוֹעֶשֶׁת,
הַלְּחָיַיִם סְמוּקוֹת
וּמַשַּׁק כַּנְפֵי הַדָּם
צוֹרֵחַ.
אָז
וְרַק אָז
בּוֹא לֶאֱהֹב.

זהו ספרה הרביעי של שוש הובר. קדמו לו הספרים: "אל אנשים ועליהם", "לא נפרדנו" ו"עד טיפת האצבע האחרונה".