היה הגיוני שאכנס למרה שחורה של ממש מכל העניין. אבל זה לא קרה. ברגעים כאלה, בניגוד לעמדתי האפיקורסית, אני קצת מאמינה באלוהים. אלוהים מכיר אותי, החלטתי. הוא לא חושב שאני צריכה ללבוש בייבידול, לעמעם את האורות, למזוג כוסיות של יין ולנסות לגרות את בעלי. אלוהים חושב שזה פתטי. אלוהים יודע שזאת מין תקופה כזאת, ושזה יעבור.
החברות שלה חושבות שהיא צריכה להקפיד יותר על מה שהיא לובשת. הן חושבות שהגיע הזמן שהיא תעשה איזה שיפוץ קטן בפנים, כמוהן. וכדאי גם שתחשוב מחשבות חיוביות, שתהיה קצת פחות צינית.
אבל לה לא אכפת. טוב לה בבגדים הנוחים שלה, עם הבעל הטוב, הנאמן שלה, נעמן, שאוהב אותה בדיוק כמו שהיא: קצת מרושעת, קצת מרושלת ומאוד דעתנית. ככה מתמיד.
רק שבזמן האחרון נעמן מתנהג בצורה משונה. הוא יוצא מהבית בשעות מוזרות. הוא לובש בגדים אחרים. הוא קם ונוסע באמצע הלילה ולא אומר לה לאן. האם נעמן בוגד בה? האם כולם סביבה בוגדים? מה בדיוק היא לא מבינה?
בגידות ובגדים, הוא ספרה השלישי של רינה גרינולד, שזכתה בפרס ראש הממשלה לסופרי ביכורים על ספרה הראשון, החלום והבית, שראה אור בהוצאת כנרת זמורה. ספרה השני, פעמונים של מאי, זכה בתמיכת קרן רבינוביץ וראה אור בהוצאת שתים.
