את התוכנית של המנהל? לנקום בי על כל מה שהעברתי אותו במשך השנים האלה? זאת הדרך שלו לעשות את זה? להביא לפה מורה כזה חתיך וכריזמטי שאהיה חייבת להגיע לשיעורים ולא ארצה להבריז?
פאק יו, מיסטר מנג’ר! אבל אתה צודק – אחת אפס לך.
חשבתי שזו עומדת להיות השנה האחרונה שבה אסתבך בצרות.
כיתה י”ב אמורה להיות הכיפית ביותר, הרי את רוב הבגרויות הקשות כבר סיימנו בשנה שעברה.
לא הייתה לי דרך לדעת, שלתוך החיים שלי ייכנס גבר בלתי אפשרי שיהיה קשה יותר מכל בגרות שעברתי.
הבטחתי לכולם ולעצמי להיות ילדה טובה השנה. הבטחתי לאבא שלי שאין יותר שיחות טלפון מהמנהל, שלא יהיו עוד השעיות ופליטות פה.
ברגע שפגשתי את בן, המורה החדש והחתיך להחריד שלי, ידעתי שכל ההבטחות שלי הולכות לפח.
הוא לא סתם עוד מורה, והוא הרבה יותר מפנים יפות. הוא גבר כוחני, מלא בציניות, בכריזמה אישית ובסקס אפיל הורס. גם האישה החזקה ביותר לא תוכל לעמוד בפניו.
מהרגע הראשון הרגשתי כאילו בן הכיר אותי מאז ומעולם. לא עמדו בינינו כל מחסום או ריחוק שאמורים להתקיים בין מורה לבין התלמידה שלו. הוא סחרר את ראשי ואת חושיי בכל פעם שהביט לתוך עיניי, ודרש שאתנהג בהתאם ושאעלה על דרך המלך.
עד שהבנתי שהוא לא רק דורש שאתנהג בהתאם, הוא לקח על עצמו את האתגר שנקרא ”שירי לוי” – אותי.
הוא רוצה לחנך אותי בעצמו.
אני לא יודעת איך אני אמורה לשרוד את השנה הזו, אבל אני חייבת לעשות הכול כדי להצליח להתרחק מצרות, ולהחזיק מעמד מולו. כל מה שנותר לי הוא להתפלל ולקוות שאצליח לעשות את זה.
---
יפית גולן, בת עשרים ותשע ובעלת תואר שני בקרימינולוגיה משפטית, חולמת, כותבת ויוצרת סיפורים מגיל חמש־עשרה.
סיפוריה המושפעים מאהבתה למשחק, לבעלי חיים ולאהבה, התפרסמו בוואטפד וזכו למאות אלפי צפיות. דואט ”נערת תיכון שלי” הוא הראשון אותו היא מוציאה לאור.
