ניטשה, דוסטוייבסקי, וקירקגור אמרו שהתשובה לשאלת משמעות החיים אינה אוסף של משפטים. את התשובה לשאלת משמעות החיים האדם יכול לתת רק בחייו. אנשים מוצאים משמעות לא על ידי ידע אובייקטיבי אלא על ידי פעולת הרצון, זאת אומרת, על ידי החלטות. שלושתם כתבו לא רק לאינטלקט אלא גם לרגש. את הספרים שלהם צריך לא רק להבין, אלא גם להרגיש, ואם הקורא גם ירגיש, הספרים יעשירו את חייו הפנימיים. הספרים הם דיאלוגים בהם הקורא הוא משתתף פעיל. הכתיבה שלהם נוגעת בחיים. הספרים כתובים בדם. בדם היצרים של ניטשה, בדם הרגשות של דוסטוייבסקי, בדם הנשמה של קירקגור. הספרים גורמים לקורא לחשוב על חייו ולהגיע להחלטה על אודות חייו. הם דוחפים אותו להיות אדם אותנטי, להיות אינדיבידואל, להיות עצמו. ומהו אותו ’עצמי’ של האדם? ניטשה וקירקגור אמרו שמהותו היא: חופש.
