אַרְנָב לֹא יָכוֹל לְהֵירָדֵם בְּלִי שֶׁאַבָּא יָבוֹא לִבְדּוֹק מָה שְׁלוֹמוֹ. אָז הוּא חוֹמֵק מִמִּיטָּתוֹ, מֵכִין עֲגָלָה מְצוּיֶּדֶת בְּכָל מָה שֶׁצָּרִיךְ לִפְנֵי הַשֵּׁינָה, וּפוֹסֵעַ לְחַדְרוֹ שֶׁל אַבָּא.

"לַיְלָה טוֹב אַרְנָב" הוּא סֵפֶר מַקְסִים וְחוֹלְמָנִי עַל הַזְּמַן הַמְּיוּחָד שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁינָה וְעַל הַקֶּשֶׁר הַחַם בֵּין אָב לִבְנוֹ. הוּא מַזְכִּיר לַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים שֶׁהֵם אֲהוּבִים וּבְטוּחִים בְּכָל שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה.