טוּב לֵב וְדִמְיוֹן. וּלְךָ, מַרְוִין, יֵשׁ כַּמּוּיוֹת אַדִּירוֹת שֶׁל שְׁתֵּי הַתְּכוּנוֹת הָאֵלֶּה!"

מַרְוִין אוֹהֵב לִקְרוֹא עַל גִּבּוֹרֵי־עָל, וְעַכְשָׁיו הוּא עוֹמֵד לִהְיוֹת גִּבּוֹר־עָל אֲמִתִּי בְּעַצְמוֹ.

סַבָּא מַעֲבִיר לְמַרְוִין אֶת חֲלִיפַת גִּבּוֹר־הָעָל שֶׁלּוֹ וְאֶת פִּיקְסֶל, הַשּׁוּתָפָה הָרוֹבּוֹטִית שֶׁלּוֹ.

עָבַר הַרְבֵּה זְמַן מֵאָז שֶׁהָעוֹלָם הָיָה זָקוּק לְגִבּוֹר־עָל, אֲבָל עַכְשָׁיו, כְּשֶׁמּוֹפִיעִים רוֹבּוֹט עֲנָק וְהַמַּפְעִילָה הַמְּרוּשַׁעַת שֶׁלּוֹ, הָעוֹלָם זָקוּק לְגִבּוֹר כָּזֶה.

כְּדֵי לִגְבּוֹר עַל אוֹיְבָיו וּלְהָגֵן עַל חֲבֵרָיו, מַרְוִין צָרִיךְ לִלְמוֹד לְהַאֲמִין בְּגִבּוֹר־הָעָל שֶׁבְּתוֹכוֹ. רַק אָז יַהֲפוֹךְ מַרְוִין לְמַארְב – בִּלְתִּי נִתָּן לַעֲצִירָה, בִּלְתִּי מְנוּצָח וּלְגַמְרֵי מַרְהִיב!