מַרְוִין יוֹצֵא לַמּוּזֵאוֹן לַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל הַטֶּבַע עִם הַכִּתָּה שֶׁלּוֹ.
בַּמּוּזֵאוֹן רֶקְס, רְשַׁע־הָעָל, מֵפִיחַ חַיִּים בַּשְּׁלָדִים שֶׁל הַדִּינוֹזָאוּרִים. הוּא רוֹצֶה שֶׁאֶחָד מֵהֶם יִהְיֶה הַשּׁוּתָף שֶׁלּוֹ וִיצַיֵּת לוֹ!
כְּשֶׁמַּרְוִין לוֹבֵשׁ אֶת חֲלִיפַת גִּבּוֹר־הָעָל שֶׁלּוֹ, הוּא הוֹפֵךְ לְמַארְב – בִּלְתִּי נִתָּן לַעֲצִירָה, בִּלְתִּי מְנוּצָח וּלְגַמְרֵי מַרְהִיב!
טִי־רֶקְס מִשְׁתּוֹלֵל, רוֹדֵף אַחֲרָיו בַּמּוּזֵאוֹן, וּמַארְב מַצִּיל אֶת הַמַּצָּב.
מַארְב וּפִּיקְסֶל מַרְאִים לְרֶקְס שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְרִיחַ מִישֶׁהוּ לִהְיוֹת הַשּׁוּתָף שֶׁלְּךָ – עָלֶיךָ לְהוֹכִיחַ שֶׁאַתָּה רָאוּי לַכָּבוֹד וְלַחֲבֵרוּת שֶׁלּוֹ.
גִּבּוֹר אֲמִתִּי לֹא רַק מַצִּיל – הוּא גַּם יוֹדֵעַ לִהְיוֹת חָבֵר.
