הָאָמָּן מִיכָה אוּלְמָן רוֹאֶה אֶת הָעוֹלָם אַחֶרֶת מֵאֲנָשִׁים רְגִילִים.
כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שְׁתֵּי אֲבָנִים, הוּא מִסְתַּכֵּל עַל הָרֶוַח בֵּינֵיהֶן, וּכְשֶׁהוּא רוֹאֶה עֵץ, הוּא מִסְתַּכֵּל עַל הַצֵּל שֶׁלּוֹ. הוּא אוֹהֵב לַחְפֹּר בּוֹרוֹת בָּאֲדָמָה – בּוֹר הוּא דָּבָר כָּל כָּךְ מְעַנְיֵן!
בַּסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ מִיכָה הוּא הַדּוֹד שֶׁאוֹהֵב דְּבָרִים שֶׁאֵין.
הַפְּסָלִים שֶׁהוּא יוֹצֵר עֲשׂוּיִים מֵאֲוִיר, מֵאוֹר וּמִצֵּל.
סִפּוּרוֹ הַמְּחֹרָז שֶׁל שָׁלוֹם צוּקֶרְמָן בְּשִׁלּוּב אִיּוּרֶיהָ הַנִּפְלָאִים שֶׁל נוֹעָה קֶלְנֶר הוּא שִׁיר מָתוֹק וְגַם עָמֹק – שֶׁיִּפְתַּח בִּפְנֵי הַיְּלָדִים עוֹלָם חָדָשׁ: זֶה שֶׁנִּמְצָא לִפְנֵיהֶם כָּל הַזְּמַן!
