הַדֹּב וְהַשַּׁבְּלוּל גָּרוּ בְּאוֹתוֹ הַיַּעַר.
שְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לִסְפֹּר אֶת הָעֵצִים,
שְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ לְהַבִּיט בְּפִסְגוֹת הֶהָרִים הָרְחוֹקִים
וּשְׁנֵיהֶם אָהֲבוּ מְאֹד לֶאֱכֹל.
אֲבָל הַדֹּב וְהַשַּׁבְּלוּל לֹא דִּבְּרוּ זֶה עִם זֶה מֵעוֹלָם.
הַדֹּב וְהַשַּׁבְּלוּל חוֹלְקִים אֶת אוֹתָם הַנּוֹפִים, הָעֵצִים וְהָאֲהָבוֹת, אַךְ לְעוֹלָם לֹא בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. עוֹנוֹת הַשָּׁנָה הֵן שֶׁמַּפְרִידוֹת בֵּינֵיהֶם.
זֶהוּ סִפּוּר עָדִין וּפִיּוּטִי עַל צִפִּיָּה, עַל נְדִיבוּת וְעַל חֲבֵרוּת, שֶׁמַּזְכִּיר לָנוּ שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, הַקְּשָׁרִים שׁמחברים בינינו יְכוֹלִים לְחַמֵּם אֲפִלּוּ אֶת הַלֵּילוֹת הַקָּרִים בְּיוֹתֵר.
