כשהיינו בני אחת־עשרה, אוליבר פורד פמברטון התערב איתי שאין לי אומץ לקפוץ מהגג של האסם.
הוא גם אמר שלא אשבור את הרגל מגובה כזה.
הוא שיקר.
הלוואי שיכולתי לומר שזו ההתערבות האחרונה שהייתה בינינו, הפעם האחרונה שקיבלתי את האתגר שהוא הציב בפניי, הפעם האחרונה שסמכתי על אוליבר פורד פמברטון.
זו לא הייתה הפעם האחרונה...
מפני שהוא היה חצוף מספיק כדי להתבגר ולהפוך לגבר מהמם, מקסים, וסקסי בטירוף. וככל שהתבגרנו, ההתערבויות בינינו נעשו מלוכלכות יותר — ומסוכנות יותר — עד הפעם האחרונה שבה הוא שבר אותי לרסיסים.
נשבעתי שלא אדבר איתו שוב.
אבל עשרים שנה לאחר מכן הוא חזר לחיי ושוב הציב בפניי אתגר שאסכן בשבילו הכול — העבודה שלי, הערך העצמי שלי והלב שלי.
עוד כמה הזדמנויות אעניק לאהבת אמת?
ספר קודם בסדרה: פראני
