"מי הן הנשים החוקרות במכללות להכשרת מורים? מה הם מאפייני הזהות שלהן: מרצות? חוקרות? או אולי מכשירות מורים? באילו תהליכים מקצועיים-אקדמיים הן התנסו? כיצד הן מגדירות את עצמן? וכיצד הן מגדירות את המושג מחקר? הספר מציג מחקר שמספק תשובות לשאלות אלה. המחקר שם את הנשים החוקרות תחת העדשה המחקרית, על רקע ריכוזן הגבוה של נשים בתפקידי הוראה ומחקר ועל רקע תהליכי האקדמיזציה המואצים שעוברות המכללות לחינוך. תפיסת הזהות של הנשים-החוקרות נבחנת בספר באמצעות ריאיון נרטיבי ממוקד, אשר זימן את סיפור חייהן המקצועי של עשרים ואחת מרצות-חוקרות במכללות לחינוך. הקשר פעולתן של הנשים החוקרות במכללות לחינוך, המוגדרות באקדמיה כמכללות הוראה ולא כמוסדות מחקר, מוסבר בספר על רקע התיאוריה הביקורתית, הקוראת לשחרור מעמדת נחיתות ולמיצוי הביטוי המקצועי, והמסייעת לפרש את זהותן כנשים בעלות "מספר כוכבים" וכבעלות זהות מורכבת באקדמיה ובהכשרת מורים. ; חשיפה של תפיסת הזהות המחקרית של המרצות-חוקרות יכולה לסייע במיצובן במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ולתרום לגוף הידע הבוחן נשים במקומות העבודה בכלל ובהשכלה הגבוהה בפרט. קהל היעד של ספר זה הם חוקרים, גברים ונשים כאחד, המתעניינים בנושא התפתחות הזהות המקצועית של נשים באקדמיה בהקשר הישראלי וביטויה בנרטיב האישי".
