במשך רוב שנותיו סירב מישל פוקו לומר הרבה על עצמו. הוא נרתע מן הנסיונות להגדיר אותו במונחים מקצועיים, או אף אישיים. אלא שבערוב ימיו שינה את הגישה הזאת: הוא העניק ראיונות רבים, ואף דיבר רבות על החשיבות בהבנת האינטלקטואל בחברה, כמי שחייו ועבודתו שלובים יחדיו. דייוויד מייסי – המחבר של הביוגרפיה הגדולה עטורת-השבחים על פוקו – עושה שימוש נהדר בדרכים המפתיעות האלה שבהן מתנהלים חייו של פוקו ונכתבים חיבוריו. הוא מנווט בין הנושאים שהעסיקו את פוקו בשלבים השונים של הקריירה שלו במשך כמה עשרות שנים, החל בתקופה שבה מגיע בחור מרקע פרובינציאלי נוח אל מוקד הסערות הפוליטיות בפריז, ועד לימים שבהם הוא ניצב בפיסגת העולם האקדמי הצרפתי.
