"כאשר פגשתי לראשונה את הכלב וסרמן, שמו לא היה וסרמן ואני לא יכולתי לשער איזה מרחק עצום הוא עבר כדי להגיע אלי. רק עכשיו, אחרי המאורעות המרים. אחר המאסר וההתנגשות עם המשטרה, ואחרי שווסרמן ואני ניצחנו את האש המגעיל והמאיים. אני יודעת מה היה המרחק שעשה... לא ידעתי מי הוא, הוא לא-יכול היה לדעת מי אני. נלכדנו באיזה רגע שהגיע ממחוזות אחרים של הזמן. נלכדנו ברוך התובעני שלו, בחשש הסתום שנבע ממנו, במסירות שכניראה רצה להעניק לי... הוא חשש, זה היה ברור, זה היה כל-כך ברור עד שהתמלאתי פחד שלא הכרתי קודם. פחד אחריות בלעדית. על מי שלפני כעשר דקות לא ידעתי שהוא קיים..."
