מאיר יערי היה המנהיג והאידיאולוג הבלתי מעורער של תנועת "השומר הצעיר", הקיבוץ הארצי ומפ"ם.
בשנות השלושים והארבעים ניווט יערי את התהליך שהפך את "השומר הצעיר" למפלגה פוליטית, והוא היה זה שסיפק לתנועתו את המצע המארכסיסטי, אשר תורגם להתיישבות ולהגשמה אישית.
כמו כן היה זה הוא שקבע, יחד עם יעקב חזן, שותפו לדרך ולהנהגה, את היסודות לתנועת "השומר הצעיר" והקיבוץ הארצי, וגם תרם רבות לאוצר המחשבה של תנועת העבודה בארץ.
יערי הגיע למעמדו הבכיר כמנהיג תנועתו, זאת הודות ליכולתו לבצע את השינוי הנדרש ולהפוך ממדריך ומורה דרך של חבורה קטנה ואינטימית למנהיגה של תנועה גדולה. גם במעמדו זה, הקפיד יערי ולא זנח את הקווים שאפיינו את מנהיגותו בשלב הראשון, אלא הוסיף עליהם נדבכים נוספים, אשר גם אותם פיתח ושיכלל. הוא המשיך לקיים מגע אישי עם החברים, ולנהל עמם שיחות אינטימיות בקבוצה קטנה או בשניים, כשהוא יודע להראות ולגלות הקשבה המעוררת אמון בבן-שיחו. ובנוסף לכל זה המשיך בכתיבה פובליציסטית-רעיונית.
כמו עמיתו-יריבו יצחק טבנקין, הוציא מאיר יערי את תנועתו מעולם האידיאלים הטהורים והוביל אותה לקרקע הקשה של המציאות, אולם כמוהו נשאר יערי מנהיג כיתתי של תנועתו, וכמוהו גם לא הצליח לפרוץ, שלא בדומה לדוד בן-גוריון, אל מרכז ההנהגה הלאומית.
