מזה שני עשורים פוגעת ישראל בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של אזרחי לבנון, בין אם באמצעות צה"ל ובין אם באמצעות צד"ל. פגיעות אלו מהוות פשעי מלחמה לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי. ההפרות המפורטות בדו"ח הן:
- החזקת אנשים בכלא אל-חיאם, במשך תקופות ארוכות מחוץ לכל מסגרת משפטית, תוך הפעלת עינויים קשים.
- חטיפת אנשים והחזקתם במעמד של בני ערובה בבתי כלא בישראל.
- גירוש או העברה כפויה מחוץ לאזור הכבוש.
- הטלת הגבלות שרירותיות על חופש התנועה.
- גיוס כפוי של תושבים, לרבות קטינים, לשורות צד"ל.
- ביצוע ירי ללא הבחנה, ובניגוד לדיני המלחמה, שהביא להריגת מאות אזרחים.
- שימוש בכלי נשק אסורים (זרחן, פלאשט, מטעני צד)
הדיון הציבורי בישראל התעלם כמעט לחלוטין מהסבל שנגרם לאזרחי לבנון, ובייחוד לתושבי "רצועת הביטחון". זכויות האדם של אזרחי לבנון, ואפילו עצם ההכרה בכך שמדינת ישראל מקיימת מצב של כיבוש אלים וממושך בדרום לבנון, אינם מהווים חלק מהתודעה הקולקטיבית הישראלית.
חיזבאללה, אמל והמיליציות הלוחמות נגד ישראל, מפרות גם הן את דיני המלחמה ופוגעות בזכויות האדם של אזרחי ישראל ודרום לבנון, על-ידי ירי ללא הבחנה ועל-ידי הנחת מטעני נפץ.
