בשנת 1937 נשלח ארנסט המינגווי לספרד כדי לסקר את מלחמת האזרחים. כעבור שלוש שנים סיים לכתוב את הרומן הגדול למי צלצלו הפעמונים: סיפורו של אמריקאי צעיר מהבריגדות הבינלאומיות שסופח ליחידת גרילה בהרי ספרד. זהו סיפור אודות נאמנות ואומץ, אהבה ותבוסה ומותו הטרגי של אידאל.
המינגוויי מתעלה על עצמו ברומן זה, אם בתאור אהבתו של ג´ורדן למריה היפה, בתיאור הקרב האחרון של אל סורדו, או בחיקוי המלגלג של לה פסיונרה, ובעיקר בסרובו להאמין בגורל העיוור. הוא מצליח ליצור רומן שהוא בעת ובעונה אחת נדיר ויפה, אך גם פראי ועצמתי, מרגש אך גם חכם.
