פִּינזְלֶ מְצַירֵּ יפֶָה כלָּ כךָּ,ְ חושֵֹׁב טָפִיטִי. גםַּ הואּ,
הַסּורִּיקָטָה הַקָּטָן, הָיהָ רוצֶֹה לְצַירֵּ כמְּו חֲבֵרו הַטּובֹ.
ואְָז צָץ בְמּוחֹו שֶׁל טָפִיטִי רַעְיוןֹ: הַיוםֹּ הואּ יהְִיהֶ פִּינזְלֶ!
"אֲבָל אִם אַתָּה אֲניִ – אָז מִי אֲניִ?" שׁואֵֹל פִּינזְלֶ הַמֻּפְתָּע,
ומִּידָּ מַחְלִיט לַהֲפךֹ לְהודֹ מַלְכותּו הָאַרְיהֵ, הַמֶּלֶך קופִֹי. גםַּ הַחַיותֹּ הָאֲחֵרותֹ
בַסָּּואָנהָ מִצְטָרְפותֹ לַמִּשְחָׂק, וכְלָ אַחַת מַחְלִיטָה מִי הִיא הַיוםֹּ.
סִפּורּ נפְִלָא ומְּשַׁעֲשֵׁעַ, עִם אִיוּרִּים מְלַבְבִּים,
עַל מִשְחֲׂקֵי תַּפְקִידִים וזְהֶותּ עַצְמִית.
