אישה מוסלמית בברלין עומדת ללדת ובעלה מוכן לסכן אותה ואת העובר ובלבד שלא ייגע בה רופא ממין זכר; גבר אנגלי עולה על אוטובוס בדרך לבקר את נכדו הראשון שזה עתה נולד; משפחה מניו–אורלינס מאבדת את ביתה ואבי המשפחה נהרג בהוריקן "קתרינה"; גבר איטלקי מקים משפחה ודואג לרווחתה אך המשבר הכלכלי באירופה משנה את מסלול חייו; בן למשפחת מהגרים מתכונן להטמין פצצה באוטובוס בלונדון; אלה רק מקצת הסיפורים המרכיבים את "הקריסה". כל סיפור מתאר מזווית שונה את ההתפוררות של החברה והתרבות המערבית, לעיתים בסיפור פרטי ולעיתים תוך תיאור של אירוע אקטואלי, כמו למשל בחירתו של האפיפיור או הכרזת נשיא ארצות–הברית על מותו של בן לאדן. כל סיפור מתחיל בנקודה שבה גבולות הזמן והמקום מטושטשים וחוסר הבהירות ההתחלתי לגבי זהות הדמויות מפיל את חומות הדעות הקדומות ומעמת בכל פעם מחדש את הקורא עם מציאות שניתנת לקריאה מכמה זוויות. אין נכון ולא נכון, אין צודק או לא צודק. האנושיות שולטת בכל הכאוס וג'ובאני קוקו ממחיש זאת בצורה מבריקה.
על רקע האווירה הכמעט אפוקליפטית הנוצרת מסמיכות הזמן והמקום של האירועים, בולטות הדמויות המכמירות לב באנושיותן.
