אברלי
המעבר לקמפוס סנטה מירה אמור להיות חווית הקולג' האולטימטיבית שלי – עד שפתרון הדיור שלי משתבש ברגע האחרון. לכן כשאני שומעת קבוצה של בחורים מתלוננים שהם צריכים למצוא שותף לדירה, אני קופצת על ההזדמנות.
הם בסך הכול שחקני פוטבול. העובדה שאחד מהם גורם לי פיק ברכיים היא חסרת משמעות, אלא אם כן אכנע לזה. ואני לא.
אנחנו רוצים דברים שונים. הרצון שלנו זה בזה לא משנה כלום.
ניקו
זו שנת הלימודים האחרונה שלי והעונה האחרונה שבה אני משחק בקבוצת הדולפינ'ס של סנטה מירה. הדבר האחרון שאני צריך זה הסחת דעת, אבל זה בדיוק מה שהבחורה הזאת. לאברלי יש רגליים ארוכות מדי, היא יפה מדי, מתחשבת מדי – ונכנסת לי מתחת לעור הרבה יותר מדי.
אני מניח שגם אני נכנס מתחת לעור שלה. אני לא יכול לעצור את עצמי.
אנחנו גרים יחד. די בעובדה הזאת כדי להפוך את זה לרעיון רע... אבל אף פעם לא ידעתי לעמוד בפני צרות קטנות.
