בַּבֹּקֶר קָשֶׁה לִי לָקוּם, אֲבָל זֶה לֹא בְּאַשְׁמָתִי, זֶה הַכֹּל בִּגְלַל הַצְּפַרְנְגוֹל הַגָּדוֹל. עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה הוּא מְקַרְקֵר לִי מִתַּחַת לַחַלּוֹן, וְעִם אוֹר רִאשׁוֹן הוּא קוֹרֵא בְּקוֹל: "קוּקוּרִיקוּ, בֹּקֶר טוֹב!" כָּךְ מַתְחִיל יוֹם גָּדוֹל אֶחָד, שֶׁנִּמְשָׁךְ עִם שְׂמָמִיתוּלָה שֶׁזּוֹלֶלֶת אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, פַּרְפָּרָה שֶׁמְּעוֹפֶפֶת עִם כַּדֵּי חָלָב אֶל תּוֹךְ הַגַּן, עַכְבַּרְיֵה שֶׁשּׁוֹאֵג וּמְפַחֵד וַחֲבוּרָה שֶׁל תַּנְוָזִים שֶׁתּוֹפְסִים אֶת כָּל הַמִּתְקָנִים בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים.
