'קול ודיוקן' הוא מחקר שיטתי בדיוקנו של המספר-הדובר בשירה העברית החדשה. בחלקו הראשון של הספר עומד המחבר על ההבדלים העקרוניים שבין הדובר לבין המשורר; על חשיבותו של הדובר להכנת הטקסט; על הפונקציות הרטוריות שהוא ממלא בשירותו של המחבר, ועל דרכי בנייתו של הדובר מנקודת מבטו של המשורר ושל הקורא. כמו-כן מצביע המחבר על זיקתה של השירה העברית למודלים ביוגרפיים אוניברסליים, כגון אלה של ה'גיבור', ה'נניא' ושל ה'אמן'. בחלק השני , מציג המחבר עיון מדגים, ובחתך היסטורי, בדובריהם של יל"ג, פרישמן. ביאליק ואסתר ראב . החלק האחרון מוקדש לדיון ראשוני בדיוקנו של 'הדובר הבלתי-מהימן' בשירה העברית החדשה תוך הדגמה משירתם של ביאליק ונתן זך .
