"אם המוות הוא כמו טיול מכאן למקום אחר, ומה שמספרים הוא אמת, שאכן אם נמצאים כל המתים - איזו ברכה גדולה יותר מזו יכולה להיות. רבותי השופטים? שהרי אם אדם המגיע לשאול, לאחר שנפטר מאותם אנשים כאן המכנים את עצמם שופטים, ימצא את מי שהם באמת שופטים… אשר בחייהם היו צדיקים - האם יהיה זה טיול קל-ערך כל-כך? כמה מוכן כל אחד מכם לשלם כדי להסתופף בחברתם?… אני כשלעצמי מוכן למות בוקר וערב אם הסיפורים האלה אמיתיים! בילוי נפלא צפוי לי שם אם אפגוש… כל איש מן הקדמונים שמצא את מותו כתוצאה מפסק-דין לא צודק, ונשווה חוויות… אבל החשוב מכול יהיה להעביר את זמני שם בבחינת האנשים ובחקירתם, כמו כאן, מי מהם חכם, ומי חושב שהוא חכם אבל אינו חכם…"

אותיפרון, נאום ההגנה של סוקרטס, קריטון, ותמונת הסיום מתוך פיידון - החיבורים היוצרים את הסיפור שקראנו לו חייו ומותו של סוקרטס, הם ללא ספק החטיבה המובהקת הראשונה מתוך המפעל העצום הנקרא כל כתבי אפלטון. לא יהיה זה מוגזם לשער כי זוהי גם ההתחלה של כל לימוד פילוסופיה בתרבות המערב. וכמה מודרני היה הסופר הגדול הזה, אפלטון הפילוסוף! לאחר כחצי מאה, מוצג סוקרטס מחדש בפני הקורא העברי, והנה הוא שואל, מסביר, ובקיצור - מנהל שיחה.