הבחירות לכנסת השמונה עשרה התקיימו ב-10 בפברואר 2009. יש לבחון אותן על רקע מלחמת לבנון שפתחה את כהונת ממשלת אהוד אולמרט ועל רקע המלחמה בעזה שחתמה אותה, על רקע פרשיות השחיתות שנקשרו בשמו של ראש הממשלה ועל רקע כישלונה של ציפי לבני - שנבחרה להחליף את אולמרט בראשות מפלגת קדימה - בהקמת קואליציה חדשה לאחר התפטרותו.

מערכת הבחירות של 2009 נפתחה עם ההתפטרות של אהוד אולמרט ובצל פרשיות השחיתות והמינהל הלא תקין שהוא עמד במרכזן. המשבר הכלכלי העולמי שהפתיע לאחר מכן מיקד את תשומת הלב בנושאים כלכליים וביכולתם של המועמדים לתפקד במצב משברי מסוג זה. מבצע עופרת יצוקה עצר לכאורה את מערכת הבחירות, אך הבחירות הוסיפו לעמוד בראש מעייניהם של המועמדים, והשאלה מי יבטיח את הביטחון תפסה את מרכז תשומת הלב. מערכת הבחירות הפכה אישית מאוד וממוקדת במועמדים - שני המועמדים שכבר עמדו בראשות הממשלה וביקשו לחזור, בנימין נתניהו ואהוד ברק, ויושבת ראש קדימה, ציפי לבני, שעמדה לראשונה בראשות מפלגה.

המנצח הברור בבחירות 2009 הוא הימין הפוליטי. בבחירות לכנסת השבע עשרה היו לשמאל ולמרכז 70 מנדטים ולימין 50; בבחירות 2009 גדל הימין ל-65 מנדטים. האמירה המוסכמת ביותר על הנשאלים בסקר הבחירות הישראלי שנערך לאחר הבחירות הייתה "העם רוצה ימין". ממשלתו של בנימין נתניהו הושבעה ב-31 במרס 2009 וכללה את מפלגות הימין - הליכוד, ישראל ביתנו, ש"ס, הבית היהודי, יהדות התורה - וכן את מפלגת העבודה.

הספר הבחירות בישראל - 2009 מקבץ מאמרים פרי עבודתם של חוקרי בחירות ומדעני חברה מובילים בישראל ובאירופה, והוא ממשיך את מסורת המחקר המעמיק והרחב של סדרת ספרי הבחירות בישראל מאז 1969. המאמרים מנתחים את הבחירות מזוויות רבות ומגוונות - של הבוחרים, של המגזרים באוכלוסייה, של המפלגות, של המועמדים, של התקשורת, של המדיניות הציבורית ושל התרבות הפוליטית. באמצעות ניתוח הבחירות הספר תורם להבנת החברה והפוליטיקה בישראל ומאיר תופעות ותהליכים שילוונו גם בבחירות הבאות, ואף ביניהן.