המחקר הנוכחי הוא ראשון מסוגו בישראל, והוא מתמקד במידה שבה המשטר בישראל מגשים הלכה למעשה ערכים ויעדים דמוקרטים ובבחינת איכות הדמוקרטיה הישראלית ואופן התפקוד והביצוע שלה. המחקר עורך השוואה על פני זמן ומשווה את מצבה של ישראל בשנים 2003-1992 ועורך השוואה בינלאומית עם 35 מדינות דמוקרטיות אחרות.
הדמוקרטיה היא תופעה מורכבת, מרובת רבדים ופנים, ושיקופה מחייב התייחסות לכל המרכיבים אשר החיבור ביניהם יוצר את התמונה המלאה. בדיקת מצב הדמוקרטיה בישראל התייחסה הן לפן הפורמלי והן לפן המהותי של הדמוקרטיה. הספר הונחה על-ידי האמונה בחשיבות קיומה של דמוקרטיה וביכולתה של ישראל להתפתח גם מעבר למסגרת הפורמלית לדמוקרטיה מהותית ויציבה.
המחקר עצמו התבצע בשני מישורים. האחד, בדיקה של מצב הדמוקרטיה הישראלית על-פני שורה של מדדים כמותיים, המבוססים על מאגרי מידע קיימים ועל עבודותיהם של מומחים בינלאומיים במגוון התחומים. השני, הערכה של מצב הדמוקרטיה בישראל כפי שהיא משתקפת בדעת-הקהל, במטרה לעמוד על עמדות הציבור ביחס למגוון ערכים דמוקרטיים ולבחון את תפיסות הציבור לגבי תפקוד הדמוקרטיה בישראל. תודות לכך, המחקר מעניק לקוראים תמונה עשירה ומגוונת.
הדמוקרטיה הישראלית, כפי שהיא משתקפת במדדים, היא בעיקר דמוקרטיה פורמלית שטרם הצליחה לסגל לעצמה את מאפייני הדמוקרטיה המהותית, והיא סובלת מאי יציבות רבה בהשוואה לדמוקרטיות אחרות או לתקופות אחרות. בהיבט המוסדי מצבה של ישראל הוא טוב יחסית לדמוקרטיות אחרות, אך בהיבט הזכויות והיציבות המצב מעורר דאגה. במדדים רבים חלה הידרדרות במצב הדמוקרטיה בעשור האחרון, באחרים לא חל שיפור, אך יש גם כמה מישורים שבהם ישראל צעדה קדימה.
הדמוקרטיה הישראלית היא נזילה וזקוקה לתשומת לב רבה ולטיפוח. אנו רואים במפעל זה צעד בהתמודדות עם נקודות החולשה של הדמוקרטיה שלנו, על מנת לשמר, לחזק ולהשביח אותה.
