הייתי נותן את כל ימי המחר שלי עבור אתמול אחד." כך שרה ג´ניס ג´ופלין, וכך מרגיש גם לורנצו, גיבור הספר. לורנצו לא יודע לאהוב, ואולי הוא לא יודע להראות שהוא יודע. הוא ניצב מול שתי אהבות שקשה לכבוש מחדש ולבנות מחדש: אהבה לאב שאולי מעולם לא היה לו ואהבה לאישה שעזבה אותו. אולי התבגרות פירושה ללמוד לאהוב ולסלוח, לצאת למסע ארוך בחיפוש אחר הזמן שביזבזנו, שכבר איננו. לורנצו יוצא למסע כזה, מסע לחיפוש אחר עצמו ואחר הרגשות האמיתיים, העמוקים, שלו. הזמן שאבד לי הוא ספר שעוצמת הכנות שבו מורגשת בכל שורה. לא אחת הוא גורם לקורא לפרוץ בצחוק, אבל לרוב הקורא מוצא את עצמו מתרגש ונדהם לגלות עד כמה חייו של לורנצו דומים לחיים של כל אחד מאיתנו.
