| תָּמַרָה: זֶה הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי שֶׁלָּנוּ, גַּל, וַאֲנִי עֲדַיִן לֹא מְבִינָה אֵיךְ אֲנַחְנוּ אֲמוּרוֹת לִדְחֹס כָּאן אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה לָנוּ בְּלוֹנְדוֹן בְּמַהֲלַךְ חֻפְשַׁת הַחֲנֻכָּה.
גַּל: הַכְּלָל הוּא לְגַלּוֹת מַסְפִּיק, אֲבָל לֹא יוֹתֵר מִדַּי. הִנֵּה, כָּכָה: הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁרָאִינוּ אֶת הַמּוֹדָעָה עַל תַּחֲרוּת הַסִּפּוּרִים שֶׁל עִתּוֹן הַיְּלָדִים ״עוֹלָם חָדָשׁ״. תָּמַרָה: וּמָצָאנוּ נוֹשֵׂא מַמָּשׁ טוֹב לְסִפּוּר, אֲבָל אָז פִּתְאוֹם בַּת דּוֹדָה שֶׁל אִמָּא שֶׁל גַּל, שֶׁהִיא שֶׁפִית מְפֻרְסֶמֶת, הִזְמִינָה אוֹתָנוּ לְבִקּוּר אֶצְלָהּ בְּלוֹנְדוֹן וְגִלִּינוּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ סוֹד גָּדוֹל! גַּל: מִסְתַּבֵּר שֶׁהִיא אִבְּדָה אֶת הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב שֶׁשֶּׁף יָכוֹל לְאַבֵּד… תָּמַרָה: שְׁשְׁשְׁ, גַּל! אַתְּ מְגַלָּה יוֹתֵר מִדַּי. גַּל: יֹפִי, אֲנִי רוֹאָה שֶׁהֵבַנְתְּ אֶת הָעִקָּרוֹן. רַק נוֹסִיף שֶׁבַּסּוֹף הֶחְלַטְנוּ לִכְתֹּב עַל הַסּוֹד הַזֶּה, וְהִסְתַּבַּכְנוּ עִם חֲזִיר וּשְׁמוֹ דוֹנַלְד, סוּס וּשְׁמוֹ צַ'רְלִי, עֶשְׂרוֹת צַלָּמֵי פַּפַּרַצִי וְעִתּוֹנָאִים, אֲנָנָס וִיקְטוֹרְיַאנִי, בֵּיצַת יָעֵן, כּוֹבַע סוֹמְבְּרֶרוֹ, נְסִיכָה אַחַת וּשְׁנֵי מַגְּשֵׁי פִּיצָה... תָּמַרָה: דַּי! גַּל: אֲבָל יֵשׁ גַּם סִפּוּר אַהֲבָה. תָּמַרָה: גַּל, אַתְּ מִקְרֶה אָבוּד. |
