כשמבטיהם של מרטין היידגר וחנה ארנדט נפגשו לראשונה באוניברסיטת מרבורג בסמסטר חורף 1924/25, מיד ניצת ביניהם רומן סודי וסוער. היידגר היה אז פרופסור לפילוסופיה בן 36, נשוי ואב לשניים; ארנדט הייתה סטודנטית בת 18. בעקבות בעייתיות הרומן, ארנדט עזבה לאחר שנה את מרבורג לטובת היידלברג. השניים המשיכו להתכתב עד שנת 1933 הגורלית – השנה שבה ארנדט נאלצה להגר בשל יהדותה לארצות הברית, והיידגר, אשר חבר למפלגה הנאצית, הפך לרקטור האוניברסיטה.

הקשר פסק לחלוטין עד שארנדט, אשר החלה לעסוק בתיאוריה פוליטית ובביקורת משטרים טוטליטריים, החליטה לבקר את משפחת היידגר ב-1950. היחסים נמשכו עד למותה ב-1975. האהבה שלא יכלה להתממש הפכה כנגד כל הסיכויים לידידות אמת.

חליפת המכתבים המובאת כאן, אשר כוללת 166 מכתבים ושפורסמה בגרמניה בשנת 1999, רואה עכשיו אור לראשונה בעברית. היא מהווה תיעוד ביוגרפי ממעלה ראשונה של אחד מסיפורי האהבה המפליאים ביותר במאה ה-20, ואף יותר מכך – שכן נכללים בה לא רק מכתבי אהבה רומנטיים, פתקים, גלויות ועניינים משפחתיים ואישיים, אלא גם דיונים פילוסופיים, שירים, קטעים מתוך ספרים, שיחות על פרסומי מאמרים, ספרים והרצאות, כמו גם שיתוף בנושאים מקצועיים של הוראה ומחקר.

העיון במכתבים תורם אפוא לא רק להבנה רחבה יותר של הדמויות הפועלות, למשל טיב יחסו של היידגר לתלמידיו היהודיים, אלא גם מסייע להתקרב למושג האהבה שמוכרחה להתקיים בחשיבה, כי רק בה אפשר באמת "להגיע לקרבתו של הרחוק".