מִרְיָם יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס הֵבִיאָה לָעוֹלָם לֹא מְעַט מִגִּבּוֹרֵי הַיַּלְדוּת שֶׁל כֻּלָּנוּ: מִיכָאֵל, דָּנִי גִּבּוֹר, יְדִידִי טִינְטָן, הַבֻּבָּה זֶהָבָה וְעוֹד. עַשְׂרוֹת שָׁנִים חָלְפוּ מֵאָז פֻּרְסַם שִׁירָה הָרִאשׁוֹן, וַעֲדַיִן שִׁירֶיהָ מֻכָּרִים וַאֲהוּבִים.
יִתָּכֵן שֶׁסּוֹד חַיֵּי הַנֶּצַח שֶׁלָּהֶם טָמוּן בָּרְגָשׁוֹת הַמֻּרְכָּבִים שֶׁהֵם מַבִּיעִים בַּעֲדִינוּת וּבְאַהֲבָה רַבָּה הַמְּהוּלָה בְּהוּמוֹר: שִׂמְחָה וְעֶצֶב, אַהֲבָה וּבְדִידוּת. אַךְ מֵעַל לַכֹּל – בִּמְשׁוֹרֶרֶת בַּעֲלַת הִזְדַּהוּת עֲמֻקָּה עִם נֶפֶשׁ הַיֶּלֶדה.