אלכס חיכה לאימא מחוץ לביתם הבנוי לבנים אדומות . האביב היה קר, הרוחות צולפות. "אני רוצה להיות שם," אמר הילד בעל הברכיים הבולטות. מלבדו היו ברחוב רק עלים ירוקים, מעופפים ברוח וטיפות תועות של גשם. "אני לא כאן," אמר הילד שנעל מגפיים צהובים ולבש מכנסיים קצרים וברכיו החשופות האדימו מקור.
אלכס גדל, אבל לאט .בתור הילד השני במשפחת הופמן הלונדונית, הוא מקור אכזבה מתמיד להוריו. אחיו מארק הוא מתמטיקאי מבריק, אחותו הבכורה ואחיו הצעיר הם פסנתרנים מחוננים הנוסעים לקונצרטים סביב העולם. ואילו אלכס בעיקר מסתבך בצרות. לרווחת הוריו, מדי קיץ אלכס ומארק נשלחים לישראל לביקור ארוך אצל הדודה. שם אלכס פוגש את ארקדי, ונפשותיהם נקשרות זו בזו במכות ובאלימות נואשת שתלווה אותם גם לאורך התבגרותם בישראל.
"תורת הקבוצות" הוא רומן חניכה חד–פעמי, המלווה את התבגרותו מלאת הפלא והמכאוב של אלכס. ברגישות חושית מוגברת מתארת הסופרת את חייו של זה שגופו מאחר להתבגר אבל נפשו עצומה וסוערת. אלכס הופמן פורץ כל גבול שנקרה בפניו בשל רצונו להחזיק בשני מושגים שלא פעם מתגלים כסותרים: להיות נאהב ולהיות הוא עצמו.
-- מאתר ההוצאה
