יֵשׁ לִי חֲלוֹם, וַאֲנִי יוֹדַעַת מָה אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת כְּשֶׁאֶהְיֶה גְּדוֹלָה. אֲבָל הַיְּלָדִים בַּגַּן צוֹחֲקִים עָלַי לִפְעָמִים וְאָז אֲנִי מִתְבַּלְבֶּלֶת וְשׁוֹכַחַת מָה חָלַמְתִּי. גַּם אִמָּא שֶׁלִּי חָלְמָה כְּשֶׁהִיא הָיְתָה קְטַנָּה. וְסַבָּא שֶׁלָּהּ. וְסַבָּא שֶׁל סַבָּא שֶׁל סַבָּא. לְכֻלָּם יֵשׁ חֲלוֹמוֹת יָפִים. אֵיךְ שׁוֹמְרִים עֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּשְּׁמוּ?
מֵאִירָה בַּרְנֵעַ־גּוֹלְדְבֵּרְג, מְחַבֶּרֶת סִדְרַת כְּרָאמֶל הָאֲהוּבָה וְכַלַּת פְּרַס דְּבוֹרָה עֹמֶר לְסִפְרוּת יְלָדִים וְנֹעַר, מְסַפֶּרֶת סִפּוּר בְּתוֹךְ סִפּוּר בְּתוֹךְ סִפּוּר עַל כִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁעוֹבְרִים מִדּוֹר לְדוֹר וּמִתְגַּלִּים לְפֶתַע; עַל חֲלוֹמוֹת שֶׁמִּתְגַּשְּׁמִים כְּשֶׁמִּתְעַקְּשִׁים; וְעַל סִפּוּרִים שֶׁתָּמִיד עוֹזְרִים בָּרְגָעִים הַקָּשִׁים.
