שְׁכֵנִים חֲדָשִׁים מַגִּיעִים לָגוּר בְּגִבְעַת הַגּוּרִים!

אֲבָל כְּשֶׁקּוּפֶּר וַחֲבֵרָיו נֶאֱסָפִים כְּדֵי לְבָרֵךְ אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה, הֵם לֹא יְכוֹלִים שֶׁלֹּא לִשְׁאוֹל אֶת עַצְמָם...

מָה אִם הַמִּשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה לֹא תֹּאהַב פְּרָחִים?

מָה אִם הֵם אוֹכְלִים תּוֹסָפוֹת מַפְחִידוֹת עַל הַפִּיצָה שֶׁלָּהֶם?

מָה אִם הֵם לֹא דּוֹמִים לְאַף אֶחָד שֶׁהִתְגּוֹרֵר בָּעִיר אֵי פַּעַם?

וְאוּלַי, רַק אוּלַי, הֵם שְׁכֵנִים חֲדָשִׁים מוּשְׁלָמִים?

גִּבְעַת הַגּוּרִים הוּא סִיפּוּר עַל מִפְגָּשׁ עִם אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים וִיצִירַת חֲבֵרוּיוֹת חֲדָשׁוֹת, וּבוֹ מַרְאָה קוֹרִי דוֹרְפֵלְד (”הָאַרְנָב הִקְשִׁיב”) לְכוּלָּנוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָדָשׁ יָכוֹל לִהְיוֹת הַדָּבָר הֲכִי נִפְלָא בָּעוֹלָם.