מה קורה, כשבן טייט אומר לך להתחנן?
יש שטן על הכתף שלי, ובכל יום שני בבוקר הוא מכריז על קיומו. הוא כמו להבה משובחת בחזי, לוחש שלל הצעות באוזני. הצעות שאני מתעלמת מהן... כי כל אחת מהן עוסקת בבן טייט.
בן, שגנב לי לקוח, שמפנה נשים מביתן, האויב המושבע שלי. בכל יום שני, אני יושבת מולו, כשהוא עוטה את החיוך המקסים והזחוח שלו, וחושף את השיניים המושלמות־מדי שלו, התגלמות כל מה שאני שונאת.
המדיניות שלי הייתה להתעלם ממנו, אבל כשמגיעה תביעה חדשה למשרד – תביעה שיכולה לשנות את הקריירה שלו ושלי – אני חורגת ממנהגי. ואני נאלצת לבלות סופי שבוע וערבים לצידו. אני נאלצת לסבול את החיוך שלו ואת הפה החכם שלו, ולעולם לא לנגוס בפיתיון ולהשיב לו כגמולו.
עד הלילה שבו הוא אומר "תתחנני..." והשטן הזה, שעל הכתף שלי, מחליט שיש לו דרישות משלו.
