צִ’יקוֹ הָיָה הָאַרְנָב הֲכִי זָרִיז בַּיַּעַר: אַלּוּף הַתַּחֲרוּיוֹת, מֶלֶךְ הַמֵּדַלְיוֹת!
אֲבָל הַיּוֹם צִ’יקוֹ נִסָּה לָרוּץ עוֹד יוֹתֵר מַהֵר וְלַעֲבֹר אֶת מְהִירוּת הַקּוֹל, הַקּוֹל שֶׁלּוֹ.
דָּבָר כָּזֶה יָכוֹל לִקְרוֹת?
סִפּוּר עַל רִיב בֵּין שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים — אַרְנָב נָחוּשׁ וּפִיל רָגִישׁ —וְעַל מִלִּים מַעֲלִיבוֹת שֶׁמִּתְעוֹפְפוֹת בְּרֶגַע שֶׁל כַּעַס כְּמוֹ חֵץ שָׁלוּחַ.
מְהִירוּת הַקּוֹל הוּא סִפְרוֹ הַשֵּׁנִי לִילָדִים שֶׁל אֶרֶז חַדַד, תַּסְרִיטַאי וּבַמַּאי, מְחַבֵּר הַסֵּפֶר הַמְּכוֹנָה, שֶׁנִּבְחַר לְסִפְרִיַּת פִּיגָ’מָה.
מְנַחֵם הַלְבֶּרְשְׁטָט, מְאַיֵּר וָתִיק וּמָעֳרָךְ, הָפַךְ אֶת הַמִּלִּים בַּסֵּפֶר לִיצוּר דִּמְיוֹנִי מְלֵא אֹפִי וּתְנוּעָה.
-- מהכריכה האחורית