אגם "אל-אסד" הוא פרויקט אדיר ממדים שיזם חאפז אל־אסד והאמין שבכך תהיה סוריה לפורייה ומשגשגת. לצורך זה נבנָה סכר ענק והוצפו שטחים נרחבים סביב נהר פרת. כפרים שלמים נעלמו ואוצרות ארכיאולוגיים רבים אבדו.
מחמוד, משורר סורי קשיש וגלמוד, חי לבדו בבקתה על שפת אגם "אל־אסד". יום-יום הוא שט בסירת עץ על האגם וצולל במימיו, כמו כדי להציל את זיכרונותיו ששקעו בו עם הכפר שבו חי, ושהוצף. הוא פונה בגעגועים אל אשתו האהובה ונזכר בעבודתו כמורה ללשון, במשפחה שהקים, בשלוש שנות המאסר שריצה בצעירותו תחת שלטונו של חאפז אל־אסד. הוא מספר על חייו הפרטיים, ובה בעת מספר על סוריה. כמשורר, דבריו נמסרים באופן לירי נוגע ללב, אולם לא נעלמת מהם ביקורת קשה על אסד האב ועל אסד הבן, על הנתק שלהם מעמם, ועל האלימות הקשה והדיקטטורה שהשיתו על ארצם. כעת, בסוף ימיו, הוא אומר: "אני, מַחְמוּד אלמאשי, כבר לא מייחל לשום דבר."
