עִם הַפָּנִים לַקֶּבֶר
אוֹ אֶל מִי שֶׁתּוֹפְסִים מֶרְחָק,
בְּתוֹכֵחָה,
כְּמוֹ מִי שֶׁמְּנַצֶּלֶת אֶת הַבָּמָה לִקְרֹא שִׁירָה
עִם פֶּתֶק מְקֻמָּט בַּיָּד,
אוֹ כְּמוֹ בַּת
שֶׁעוֹשָׂה אֶת עַצְמָהּ,
לֹא קוֹרֵאת וְלֹא כּוֹתֶבֶת.
אֵיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה
בַּמַּעֲמָד הַזֶּה, אֵין סָפֵק,
לֹא יִהְיוּ מְזָעְזָעִים מֵאִתָּנוּ;
אֲנִי עִם הַשִּׁיר
וְאַתָּה עִם הַקּוֹרוֹנָה,
שֶׁמַּדְבִּיקָה אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַמָּוֶת וְנִדְבֶּקֶת לַבָּשָׂר.