רֶגַע אֶחָד שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה. אָנָּא.

אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר דְּבַר-מַה. הוּא הָלַךְ

וְעָבַר עַל פָּנַי. יָכֹלְתִּי לָגַעַת בְּשׁוּלֵי

אַדַּרְתּוֹ. לֹא נָגַעְתִּי. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי.

הַחוֹל דָּבַק בִּבְגָדָיו. בִּזְקָנוֹ

הִסְתַּבְּכוּ זְרָדִים. כַּנִּרְאֶה לָן

לַיְלָה קֹדֶם בַּתֶּבֶן. מִי יָכוֹל הָיָה

לָדַעַת שֶׁבְּעוֹד לַיְלָה יִהְיֶה

רֵיק כְּמוֹ צִפּוֹר, קָשֶׁה כְּמוֹ אֶבֶן.

לֹא יָכֹלְתִּי לָדַעַת. אֵינֶנִּי מַאֲשִׁים

אוֹתוֹ. לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ קָם

בִּשְׁנָתוֹ, סַהֲרוּרִי כְּמוֹ יָם, חוֹלֵף לְיָדִי, אוֹמֵר

לִי בְּנִי.

בְּנִי. לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה, בְּמִדָּה כָּזֹאת, אִתִּי.