המשטר הדמוקרטי הוא ערך חברתי שראוי להגנה משפטית ואף מחייב אותה. פגיעה במשטר הדמוקרטי או החלפתו יגרמו הן פגיעה ישירה הן פגיעה עקיפה בחיי האזרחים ובזכויותיהם הבסיסיות. מטרת-העל של ההגנה החוקית והמשפטית על המשטר היא הגנה על האדם כך שכל תושב ואזרח יוכלו לממש את זכויות היסוד שלהם במסגרת משטרית המתפקדת כראוי. לפיכך פגיעה במסגרת המשטרית פוגעת ביכולתה של המדינה לפעול למען הפרטים החיים בתחומה.

כיום ההגנה המשפטית על המשטר הדמוקרטי מבוססת בעיקרה על חוקים שמקורם במשפט המקובל זה מאות שנים. אכן, פרק ההמרדה בחוק העונשין ותקנות ההגנה לשעת חירום נועדו להגן על המשטר, אך בד בבד יש בהם משום פגיעה בערכי היסוד המקובלים במשטר הדמוקרטי המודרני, למשל פגיעות מסוימות בחופש הביטוי. החוקים הקיימים אף לוקים באי-בהירות, נתלים בפרשנות של היועץ המשפטי לממשלה, ולעתים אינם שרויים בהרמוניה זה בצד זה.

במחקר 'עברות נגד המשטר' קובעים המשפטנים ד"ר חאלד גנאים ופרופ' מרדכי קרמניצר שיש לבטל את  העברות נגד המשטר הישראליות המופיעות בפרק ההמרדה בחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, ולהחליפן בחוק אחד - ברור, מקיף וממצה, העומד בסטנדרטים המקובלים במדינות דמוקרטיות מפותחות.

על בסיס בדיקה של המשפט הישראלי ומתוך מחקר משווה מפרטים גנאים וקרמניצר את הסעיפים שהחוק צריך למנות כדי לספק הגנה מספקת למשטר הדמוקרטי בלי לפגוע בזכויות האדם הבסיסיות. בהמלצותיהם הם מתמקדים במקרים של הפיכה, ובכלל זה הכנה להפיכה וניסיונות להפיכה; ושל הקמה, הנהגה וחברות בארגון שאחת ממטרותיו היא שימוש בכוח או באיומים לשימוש בכוח לביטול ולשינוי השיטה השלטונית, לחיסול או לפגיעה במוסד שלטוני ולפגיעה אסורה בתפקודם החוקתי התקין של מוסדות המשטר.