| אֵין לָהֶם בַּיִת, אֵין לָהֶם בֵּית סֵפֶר,
וְהֵם אַף פַּעַם לֹא חוֹזְרִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם. תִּשְׁעָה יְלָדִים נוֹדְדִים בַּמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט וְהֶעָצוּם. הֵם לֹא לְבַד — הֵם חֵלֶק מֵחֲבוּרָה וּמֵעַם שָׁלֵם שֶׁהוֹלֵךְ כְּבָר שָׁנִים בַּדֶּרֶךְ מִמִּצְרַיִם לְאֶרֶץ רְחוֹקָה וּמֻבְטַחַת. עֵילָם, עֲטָרָה וְחַבְרֵיהֶם נִפְגָּשִׁים בְּכָל עֶרֶב סְבִיב הַמְּדוּרָה, וּבַיּוֹם מְחַפְּשִׂים הַרְפַּתְקָאוֹת בֵּין הַחוֹלוֹת. מָה קוֹרֶה לְכָל אֶחָד וְאַחַת מֵהֶם בְּמַהֲלַךְ הַמַּסָּע הָאָרֹךְ הַזֶּה, שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף? "שְׁבִיל שֶׁל רַגְלַיִם קְטַנּוֹת" מְחַיֶּה אֶת אַחַד הַסִּפּוּרִים הַמְּכוֹנְנִים שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ סִפּוּרָהּ שֶׁל חֲבוּרַת יְלָדִים שֶׁהַמִּדְבָּר הוּא הַבַּיִת שֶׁלָּהּ. |
