“תִּשְׁכְּחִי מִזֶּה!" צָעַק אַבָּא שֶׁל יִפְעַת עַל מִיכַל אֲחוֹתָהּ, “אַתְּ לֹא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת!"

“אֲבָל אֵין לָכֶם רְשׁוּת לִסְגּוֹר אוֹתִי בַּבַּיִת!" מִיכַל צָרְחָה, “זְכוּתִי לָצֵאת!"

“אַתְּ לֹא תֵּלְכִי לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ!" זֶה הָיָה קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא שֶׁל יִפְעַת, “אֲנַחְנוּ אוֹסְרִים עָלַיִךְ!"

“אֵין לָכֶם רְשׁוּת לֶאֱסוֹר עָלַי!" מִיכַל הֵשִׁיבָה, “יֵשׁ לִי זְכֻיּוֹת!"

“תִּשְׁכְּחִי מֵהַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּךְ!" אַבָּא שֶׁל יִפְעַת אָמַר, “אֲנַחְנוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ וַאֲנַחְנוּ אַחְרָאִים עָלַיִךְ!"

כָּךְ הִתְחִיל הַסִּפּוּר הַזֶּה, שֶׁבּוֹ מִיכַל רָצְתָה לָצֵאת לִפְגּוֹשׁ אֶת ‘הָרָגִישׁ´ שֶׁהִכִּירָה דֶּרֶךְ הָאִינְטֶרְנֶט. אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁהָיוּ בּוֹ הַפְתָּעוֹת מַדְהִימוֹת.

עַל דָּנָה פִישְׁמַן אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהוֹסִיף לָכֶם מַשֶּׁהוּ הַפַּעַם. דָּנָה הִיא דָּנָה, אֲבָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ הֵן מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי.