אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה לֹא בְּסֵדֶר לְהוֹצִיא מִכְתָּבִים הַמְּיֹעָדִים לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא הָיִיתִי עוֹשֶׂה דָּבָר כָּזֶה. אֲנִי יֶלֶד שׁוֹמֵר חֹק, וּמְפַקֵּד חֲבוּרָה שֶׁגַּם הִיא שׁוֹמֶרֶת חֹק. אֲבָל כַּאֲשֶׁר בִּרְיוֹן מֵעֵמֶק רְפָאִים מְצַלֵּם אוֹתִי, מְצַיֵּר עִגּוּל שָׁחוֹר סְבִיב הָרֹאשׁ שֶׁלִּי, וּמְאַיֵּם לַחְטוֹף אוֹתִי רַק כְּדֵי לִפְגּוֹעַ בְּיוֹרָם אָחִי, מָה אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת? לִשְׁתּוֹק? נִרְאֶה לָכֶם?

וְאֵיךְ קָרָה שֶׁדָּנָה פִישְׁמַן וַאֲנִי הָלַכְנוּ יַחַד בַּטַּיֶּלֶת? בָּטוּחַ לֹא תַּאֲמִינוּ... (מַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁזֶּה לֹא מָה שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים).