שְמִי מִיכַל וְרָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם סִפּוּ ר אֲמִתִּי עַל הַחֲתוּלָה שֶלִּי שֶרִי. הַסִּפּוּר הוּא בְּעִקָּר עַל הַזָּנָב שֶלָּהּ.
אַתֶּם יוֹדְעִים שֶהַזָּנָב חָשוּ ב מְאֹד לַחֲתוּלִים כִּי הוּא תוֹרֵם לַיַצִּיבוּת שֶלָּהֶם, וּ בְעֶזְרָתוֹ אֶפְשָר לָדַעַת מַה מַּצַּב רוּחָם.
הַחֲתוּ לִים גַּם יְכוֹלִים לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַזָּנָב שֶלָּהֶם כְּשֶמְשַעְמֵם לָהֶם,
אֲבָל לַזָּנָב שֶל שֶרִי קָרָה דָּבָר מוּזָר מְאֹד, דָּבָר שֶעַד הַיּ וֹם אֲנִי לֹא מְבִינָה.
אַחֲרֵי שֶתִּקְרְאוּ אֶת הַסִּפּוּר אוּ לַי תּוּ כְלוּ לוֹמַר לִי מַה דַּעְתְּכֶם.
מַה קָּרָה לַזָּנָב שֶל שֶרִי הַחֲתוּלָה?
