"הַבּוֹקֶר רָאִיתִי בַּגִּינָּה שֶׁלִּי צֶמַח חָדָשׁ. עִם גִּבְעוֹלִים וְעָלִים יְרוּקִּים כְּמוֹ לִשְׁאַר הַצְּמָחִים, אֲבָל... אַף פַּעַם לֹא גִּידַּלְתִּי צֶמַח כָּל כָּךְ מוּזָר."
הַדּוֹב הַקָּטָן מְטַפֵּל בַּצֶּמַח בְּאַהֲבָה: מַשְׁקֶה אוֹתוֹ, מְסוֹכֵך עָלָיו מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְאַף פַּעַם לֹא שׁוֹכֵחַ לְהַגִּיד לוֹ לַיְלָה - טוֹב. הַצֶּמַח לֹא מֵגִיב.
"לָמָּה אַתָּה לֹא פּוֹרֵחַ?" מִתְפַּלֵּא הַגַּנָּן הַקָּטָן.
לָמָּה אַתָּה לֹא פּוֹרֵחַ הוּא סֵפֶר מַקְסִים בְּפַשְׁטוּתוֹ עַל גִּילּוּי דַּרְכּוֹ שֶׁל הַטֶּבַע תּוֹךְ כְּדֵי הִתְנַסּוּת. קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַדּוֹב הַקָּטָן "אוֹ! עַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדֵעַ!" מַזְכִּירָה אֶת קְרִיאָתוֹ הַמְּפוּרְסֶמֶת שֶׁל אַרְכִימֵדֵס "אֶאוּרֵיקָה".
נִימָה שֶׁל הוּמוֹר מוֹסִיפִים הָאִיּוּרִים הַנִּפְלָאִים הַחוֹשְׂפִים בִּפְנֵי הַקּוֹרֵא אֶת מָה שֶׁנִּסְתָּר מֵעֵינָיו שֶׁל הַגַּנָּן הַקָּטָן.
