שארל בודלר, הקדיש ספר שלם לתיאור מעמיק, מרגש ונועז של שלושת החומרים המשכרים - היין, החשיש והאופיום - ושל השפעותיהם על הגוף והנפש. אם בגלל קובץ שיריו המהולל, פרחי הרע, הורשע בודלר בבית-המשפט בפשעים של "כפירה ופגיעה במוסר הציבורי", הרי שעל גני-העדן המלאכותיים היה עונשו אחר: עצם קיומו של הספר כמו הודחק, ובמחברו דבק בכל רחבי פריז שם של דמות שוליים סהרורית, שמכרה את נשמתה לסמי ההזיה, רק שנים לאחר מותו. משהוכר בודלר כמהפכן הגדול של השירה המודרנית, החלו להכיר גם בערכה המהפכני ומנתץ המוסכמות של יצירת פרוזה זו, שתפסה את מקומה הראוי בקלאסיקה של הספרות האירופאית המודרנית.

הספר מובא בתרגום ראשון לעברית, פרי עטו של דורי מנור, מתרגם פרחי הרע(הקיבוץ המאוחד 1997) והספלין של פריז (הוצאת ידיעות אחרונות 1997) מאת שארל בודלר ומחבר הלברית לאופרה אלפא ואומגה (יחד עם אנה הרמן) וספר השירים מיעוט (הקיבוץ המאוחד 2001).